מוזיאון דמויות השעווה של ילמז בויוקרשן באסקישירה
מוזיאון דמויות השעווה של ילמז בויוקרשן (Yılmaz Büyükerşen Balmumu Heykeller Müzesi) הוא המוזיאון היחיד מסוגו בטורקיה ואחת מאטרקציות התרבות העיקריות של העיר אסקישיר. בחמשת האולמות מוצגות 198 פסלי שעווה: מאטאטורק והסולטנים העות'מאניים ועד יונס אמרה, מרילין מונרו ובריש מנצ'ו. המוזיאון מפתיע בראש ובראשונה בכך שיוצרו — ראש עיריית אסקישאהיר המכהן, דוקטור לכלכלה ופסל אוטודידקט בשם ילמז בויוקרשן — פיסל בעצמו את רבות מהדמויות. זוהי דוגמה נדירה למוזיאון של אמן, שבו אישיותו של היוצר אינה נופלת בעוצמתה מהמוצגים עצמם. המוזיאון נפתח ב-19 במאי 2013 והפך במהרה לתחנה חובה במסלול הסיור באסקישירה "המשוקמת" — העיר שביוקרשן הפך ממרכז פרובינציאלי לאחת מבירותיה הקטנות והמטופחות ביותר של טורקיה.
היסטוריה ומקור
ההיסטוריה של המוזיאון אינה ניתנת להפרדה מהביוגרפיה של מייסדו. ילמז בויוקרשן נולד ב-1937 באסקישירה, השלים דוקטורט בכלכלה, כיהן כנשיא אוניברסיטת אנאדולו והיה אחד מ"אבות" החינוך מרחוק בטורקיה. מאז 1999 הוא מכהן כראש העיר הבלתי מעורער מטעם המפלגה העממית הרפובליקנית. במקביל לקריירה הניהולית שלו, בויוקרשן עסק ברצינות בפיסול, ובשנות ה-80 התלהב מטכניקת העבודה בשעווה. בשנת 1996 הוא פתח בקמפוס אוניברסיטת אנאדולו גלריה קטנה של עבודות השעווה שלו, שהפכה לאב-טיפוס של המוזיאון העתידי.
בתחילת שנות ה-2010 כללה אוסף בייוקשרשן כבר כמה עשרות דמויות, והפופולריות של אסקישירה כיעד תיירותי צמחה במהירות. הנהלת העיר הקצתה בניין בשדרות אטאטורק בחלק ההיסטורי של אודונפזארה, וב-19 במאי 2013 נפתח המוזיאון לקהל הרחב. התאריך הוא סמלי: ה-19 במאי הוא יום חג לאומי בטורקיה, יום תחילת מלחמת העצמאות והגעתו של אטאטורק לסמסון בשנת 1919. כך נקבע המסר של המוזיאון כבר מההתחלה: ההיסטוריה של טורקיה — מהאימפריה העות'מאנית ועד הרפובליקה והתרבות המודרנית — מסופרת דרך פנים ומבטים.
במהלך שנות פעילותו התרחבה האוסף: נוספו דמויות חדשות, התפאורות עוצבו מחדש, והופיעו סצנות אינטראקטיביות. כל ההכנסות מהמוזיאון, על פי החלטת העירייה, מופנות לחינוך של נערות וסטודנטים עם מוגבלויות. הדבר הפך את הפרויקט לא רק לתרבותי, אלא גם לחברתי — תצורה נדירה עבור מוסדות עירוניים בטורקיה.
אדריכלות ומה לראות
המוזיאון ממוקם בבניין מודרני בשדרות אטאטורק ברובע אודונפזארי — במרחק הליכה מאתרי תיירות אחרים: הרובע ההיסטורי בעל אותו השם עם בתי העץ העות'מאניים, נהר פורסוק והטיילת עם הגונדולות. התערוכה הקבועה משתרעת על פני חמישה אולמות (A, B, C, D, E), כל אחד עם נושא משלו. הדמויות מוצבות בתפאורה ריאליסטית, עם תאורה בימתית וליווי קולי — זו אינה גלריה סטטית, אלא סדרה של מיזנסצנות.
אולם A: אטאטורק והאימפריה העות'מאנית
האולם המרכזי מוקדש למוסטפה כמאל אטאטורק, למשפחתו ולמלחמת העצמאות. כאן ממוקמת גם "גלריית הסולטנים": מהמט השני הכובש, סלים הראשון האימתני, סולימאן המפואר, וכן שליטים פחות מוכרים, בהם פאתיח ועבדול-חמיד השני. הוצגו סצנות היסטוריות משוחזרות: אטאטורק הצעיר ליד שולחן העבודה בסמסון, קבלת פנים טקסית בארמון דולמבהצ'ה. הדמויות נוצרו בדייקנות אתנוגרפית — החל מהרקמה על הקפטנים ועד לפרטי המתכת של הנשק.
אולם B: מדע, ספורט, אמנות ותקשורת
האולם ה"רב-קולי" ביותר. כאן נאספו אישים טורקים וזרים מתחום התעופה, הרכבות, העיתונות, התעשייה, המדע והספורט. לצדם — כוכבי הבמה והקולנוע הטורקיים: ג'ונייט ארקין, באריש מנצ'ו, קמאל סונאל, זקי מורן. בין הדמויות הזרות — מרילין מונרו, אלברט איינשטיין, מנהיגי העולם של המאה ה-20. הרעיון מאחורי האולם הוא להציג את הרב-שכבותיות של המודרניזציה בטורקיה, שבה שמות "מקומיים" ו"זרים" מתקיימים יחד בזיכרון תרבותי אחד.
אולם ג': דמויות היסטוריות
האולם מוקדש לגיבורי העבר הרחוק. כאן ניצבים יונס אמרה — משורר ומיסטיקן אנטולי מהמאה ה-13, ששיריו היוו את הבסיס לשפה הספרותית הטורקית, ונסרדין חוג'ה — דמותו הקולקטיבית של החכם העממי עם החמור. לידם — מדענים מתקופת האסלאם המוקדם, מטיילים, רפורמטורים. זהו האולם ה"גנאלוגי" של המוזיאון, המשיב על השאלה: על כתפי מי ניצבת הזהות הטורקית המודרנית.
אולם D: דמוקרטיה
האולם השנוי ביותר במחלוקת, ובו בזמן גם האמוציונלי ביותר. הנושאים הם התהוות הדמוקרטיה הרפובליקנית הטורקית, מערכת רב-מפלגתית ואירועים מרכזיים במאה ה-20. בהחלטת המחבר, צילום אסור כאן: המבקרים מתבקשים לבלות בתוך האולם 10–15 דקות בריכוז מלא. זו החלטה נדירה במוזיאון מודרני, והיא עובדת: האולם נתפס כמרחב להרהור אישי.
אולם E: תערוכה אישית של היוצר
האולם האחרון מוקדש ליילמז בויוקרשן עצמו. כאן מוצגים כלי העבודה שלו, סקיצות, תיעוד מצולם של תהליך יצירת הדמויות ופסלי שעווה של דיוקנאות עצמיים. זוהי הזדמנות נדירה להציץ אל "מאחורי הקלעים" של היוצר ולהבין עד כמה העבודה קפדנית: על כל דמות אחת משקיע האמן בין 4 ל-6 חודשים.
עובדות ואגדות מעניינות
- ילמז בייוקשרן הוא ראש העיר היחיד בעולם של עיר גדולה, שיוצר באופן אישי פסלי שעווה ברמה מוזיאלית. עמיתים רבים למפלגה ויריבים שלו דיגמנו עבורו באופן אישי עבור המוצגים העתידיים.
- כל ההכנסות של המוזיאון מוקדשות למלגות לסטודנטיות ולסטודנטים עם מוגבלויות. החלטה זו מעוגנת במסמכי היסוד ואינה תלויה בחילופי השלטון העירוני.
- תאריך הפתיחה — 19 במאי 2013 — חל ביום תחילת מלחמת העצמאות של טורקיה. סמליות זו מודגשת במיוחד בתערוכה באולם המרכזי.
- דמויות השעווה של בויוקרשן הוצגו באנקרה, באיסטנבול ובחו"ל זמן רב לפני פתיחת המוזיאון הקבוע. לפי הערכת מומחים, הטכניקה שלו דומה לזו של ביתן מאדאם טוסו, אך עם תשומת לב רבה יותר לפרטי התלבושת הלאומית.
- באולם הדמוקרטיה אסור לצלם — זהו אולם המוזיאון היחיד בטורקיה שבו חל איסור מוחלט על צילום משיקולים קונספטואליים ולא משיקולי אבטחה.
- בזכות פרויקטים כמו המוזיאון הזה, טיילת פורסוק ופארק סזובה, זכתה אסקישיר בשנות ה-2010 בתואר הבלתי רשמי "זלצבורג של טורקיה" — בזכות תשומת הלב שהיא מקדישה לעיצוב העירוני ולמוסדות התרבות.
איך להגיע
המוזיאון ממוקם באודונפזארי — המרכז ההיסטורי של אסקישיר — בשדרות אטאטורק. נקודת ציון — אזור המדרחוב בין טיילת נהר פורסוק לשכונת הבתים העות'מאניים העתיקים. מכל נקודה במרכז העיר, ההליכה למוזיאון אורכת 10–15 דקות. כתובת: Atatürk Bulvarı, Odunpazarı, Eskişehir.
אסקישיר היא צומת תחבורה מרכזי במרכז אנטוליה. הדרך הנוחה ביותר להגיע אליה היא ברכבת המהירה YHT (כ-3 שעות) מאיסטנבול, או ב-YHT (כ-1.5 שעות) מאנקרה. שדה התעופה המקומי, חסן פולאטקאן, מקבל בעיקר טיסות פנים. המרחק מתחנת הרכבת למוזיאון הוא כ-2 ק"מ: אפשר להגיע ברגל תוך 25 דקות לאורך טיילת פורסוק או לקחת מונית (נסיעה קצרה). נוח להתנייד בעיר בטרמבוס המודרני, התחנות "Şarhöyük" או "Atatürk Lisesi" הן הקרובות ביותר למוזיאון.
טיפים למטייל
המוזיאון פתוח כמעט כל השנה, בדרך כלל מיום שלישי עד יום ראשון; מומלץ לבדוק את לוח הזמנים המדויק באתר האינטרנט של עיריית אסקשהיר (esmek.eskisehir.bel.tr) לפני הביקור. יום שני הוא יום מנוחה. יש להקדיש 1.5–2 שעות לביקור בכל חמשת האולמות: החומר עשיר, ורוצים להתעכב על כל תצוגה.
הזמן הטוב ביותר לביקור הוא בשעות הבוקר של ימי חול או בשעות אחר הצהריים לאחר 16::00, כאשר קבוצות התלמידים כבר מתפזרות. בסופי שבוע ובחופשות בטורקיה נוצרים תורים בקופות. הכרטיסים בדרך כלל זולים (לפי הסטנדרטים הטורקיים), וההכנסות מיועדות למלגות. המוזיאון אידיאלי למשפחות עם ילדים: דמויות צבעוניות, סצנות מובנות ואלמנטים אינטראקטיביים. באולם D יש להזכיר לילדים ולעצמכם את האיסור על צילום.
קל לשלב את המוזיאון במסלול אחד עם פרויקטים "ממותגים" אחרים של אסקישירה: רובע אודונפזארי עם בתי העץ הצבעוניים ומוזיאון הזכוכית המודרנית, פארק סזובה עם הטירה והגן הזואולוגי, טיילת פורסוק עם הגונדולות בסגנון ונציאני ומוזיאון הקצף (Lületaşı Müzesi), המוקדש לסוג האבן המפורסם המשמש ליצירת חפצי אמנות באסקישירה. כדי להכיר את העיר לעומק, כדאי להקדיש לפחות יום וחצי עד יומיים, והמוזיאון של דמויות השעווה של ילמז בויוקרשן במסלול זה הוא תחנה חובה ואישית ביותר: בשום מקום אחר בטורקיה לא תמצאו שילוב כה אורגני של פוליטיקה עירונית, אמנות ומשימה חברתית בתערוכה אחת.